החופר בעמ נ' החב' למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה לתשלום סך של 860,707 ₪ בצירוף מע"מ, שעילתה פרוייקט לביצוע עבודות תשתית ביישוב אור יהודה.

התובעת, חברה שמצוייה מאז שנת 1997 בפירוק ובכינוס נכסים, התמחתה בביצוע עבודות תשתיות ופיתוח.

בחודש יולי 1996 או בסמוך לכך התקשרה התובעת בחוזה מסגרת עם הנתבעת 1, החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן: החברה"), לשם ביצוע עבודות פיתוח וסלילה עבור רשויות מקומיות. בעקבות כך, נכרת ביום 1.12.1006 חוזה ספציפי בין התובעת לבין הנתבעת 2, עיריית אור יהודה (להלן: "העיריה"), לביצוע עבודות פיתוח וסלילה ברח' קפלן בעיר אור יהודה (להלן: "הפרוייקט"), בתנאים הקבועים בחוזה המסגרת. מי שביצע בפועל את העבודה מטעמה של התובעת היה קבלן משנה בשם אבי ליברמן (להלן: "ליברמן"), שהוא למעשה הרוח החיה העומד מאחורי התביעה, והוא גם היה העד המרכזי מטעם התובעת.

ביום 1.12.1996 ניתן לתובעת צו התחלת עבודה לשם ביצוע הפרוייקט. העבודה התנהלה בעצלתיים, והצדדים מאשימים כיום זה את זה באחריות להתנהלות זו.

ביום 28.7.1997 הוצא לתובעת צו הפסקת עבודה, ובסופו של דבר העבודה הושלמה על ידי קבלן אחר בשם דני ונונו.

שיטת ההתחשבנות בין הצדדים היתה באופן הבא: התובעת הגישה חשבונות חלקיים לחברה, ואלה נבדקו על ידי המפקח על הפרוייקט לצורך אישור הכמויות, ולאחר מכן על ידי מנהל הפרוייקט, לצורך אישור המחירים. לתובעת שולמו תשלומים על חשבון המגיע לה, בין חודש מרץ 1997 לחודש יולי 1997, כאשר המשלמת היא החברה, ממקורותיה שלה. במועד מאוחר יותר, החל מחודש נובמבר 1997 וכלה בחודש מרץ 1999, העיריה שילמה לחברה סכומי כסף שונים בגין הפרוייקט. למעשה, החברה העניקה אשראי לעיריה בכך שפרעה את חובה של העיריה כלפי התובעת, ובגין אשראי זה, שילמה העיריה ריבית לחברה.

המחלוקת בתביעה זו נסבה אודות מספר נושאים, שעיקרם ההתחשבנות הסופית בין הצדדים. יצויין כי במהלך ביצוע העבודה אושרו לתובעת מספר חשבונות חלקיים ואף שולמה לה חלק מן התמורה המגיעה לה לפי חשבונות אלה, אלא שבסופו של יום, החשבון הסופי שהגישה התובעת לא אושר, שכן למפקח על ביצוע העבודות היו השגות לגבי כמויות העבודה שבוצעה, ולמנהל הפרוייקט היו השגות לגבי מחירים בהם נקבה התובעת בחשבונות שהגישה. על רקע מחלוקת זו הוגשה התביעה. חשוב לציין כי למרות שמדובר בעבודה שבוצעה בשנת 1997, החשבון הסופי אושר על ידי מנהל הפרוייקט ביום 3.2.2000, התביעה הוגשה ביום 3.9.2003 והעדויות נשמעו רק במהלך שנת 2007. להתמשכות הזמן נודעת חשיבות שכן יש לכך השלכה על יכולתם של העדים לזכור באמת ובתמים את פרטי הפרטים הנוגעים למחלוקות בתיק זה. עוד אציין כי הגשת סיכומי הטענות הושלמה רק בחודש יוני 2010, והתוצאה המצערת היא שפסק הדין ניתן בחלוף למעלה משלוש עשרה שנים מאז הסתיימה העבודה.

במהלך שמיעת העדויות התברר כי בתצהירו של ליברמן נפלו טעויות בנוגע לסכומים ששולמו לתובעת על ידי החברה. כך, הוא לא ידע אודות קיומו של תשלום בסך 124,473 ₪ ששולם לתובעת, מן הסתם, משום שהתובעת לא דיווחה לו על כך (ראה מוצג נ/13 ועדותו של נעם ריכטר, מנהל תחום פיתוח ותשתיות של החברה). מנגד, התברר גם כי תשלום בסך 150,974 ₪, שליברמן טען כי לא שולם לתובעת, אכן לא שולם (ראה הודאתו של ריכטר, בע' 74 לפרוטוקול).

טענות התובעת

התובעת טוענת בסיכומיה כי הנתבעות אישרו לה חמישה חשבונות חלקיים, בסכום כולל של 688,144 ₪ (כולל מע"מ). התובעת מודה כי מתוך סכום זה יש לקזז 10% בגין עמלתה של החברה, ולכן לטענתה הגיע לה סך של 619,330 ₪ (כולל מע"מ). חרף זאת, בפועל שולם לה סך של 406,425 ₪ בלבד (כולל מע"מ). מכאן שמגיע לה יתרת תשלום בסך של 212,905 ₪ (כולל מע"מ). כל זאת, בגין החשבונות החלקיים.

התובעת מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את טענת הקיזוז בסך של 3,942 ₪ וכן 32,041 ₪ שהעלו הנתבעות כלפיה, שכן מדובר בקיזוז נטען בנוגע לסכומים ששולמו לתובעת בגין פרוייקטים אחרים, מבלי שטענת הקיזוז הוכחה על ידי עד בעל ידיעה אישית.

התובעת טוענת עוד כי מגיע לה תשלום בגין עבודות חריגות, קרי, בגין שמירת אתר העבודות ואביזרי בטיחות שסיפקה לאחר הפסקת העבודה. לדבריה, היא זכאית לתשלום בסך של 1,544 ₪ ליום בגין אביזרי הבטיחות, ובסך הכל, לתשלום של 165,587 ₪ בתוספת מע"מ בגין מלוא התקופה. מנגד, הנתבעות אישרו לה במסגרת החשבון הסופי תשלום בסך של 645 ₪ בלבד לכל יום, ובסך הכל, 76,366 ₪ בתוספת מע"מ לתקופה כולה, והתובעת דורשת את תשלום ההפרש.

התובעת טוענת כי היא זכאית לתשלום בסך של 43,875 ₪ בגין עבודות נוספות שביצעה, אך בפועל אושר לה תשלום בסך של 25,535 ₪ בלבד. גם כאן, התובעת דורשת את תשלום ההפרש.

מחלוקת נוספת עניינה בצינורות P.V.C (להלן: "הצינורות"). התובעת טוענת כי היא זכאית לתשלום בסך 28,800 ₪ בגין הובלה ושמירה של הצינורות שנותרו באתר לאחר הצו להפסקת עבודה. מנגד, הנתבעות לא רק שלא הכירו בדרישה זו אלא שהן אף קיזזו סך של 75,964 ₪ מתוך הסכום המגיע לתובעת לפי החשבון הסופי, בטענה שהתובעת נטלה עימה צינורות השייכים לעיריה.

התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי בסך של 326,172 ₪ בגין התמשכות העבודות. לטענתה, ליברמן קיבל כל העת הנחייה מגורמי הפיקוח להאט את קצב העבודה מאחר והעיריה לא שילמה לחברה את התמורה בגין ביצוע העבודות. אמנם, ההנחיה לא הועלתה על הכתב, אך נמסרה לו בעל פה. לדידה של התובעת, עקב כך חל עיכוב של שמונה חודשים בביצוע העבודות, אשר בגינו היא זכאית לפיצוי לפי נוסחה הקיימת בחוזה המדף הממשלתי לעבודות מסוג זה.

טענותיהן של הנתבעות

הנתבעות טוענות כי התובעת נמנעה מהבאת עדים וכי המנעות זו פועלת לחובתה. לדידן, לא די בעדותו של ליברמן, שהינו קבלן משנה בלבד, וגם לא די בעדותם של המומחה מטעם התובעת והמודד שמדד עבורה את כמויות החומרים בהם נעשה שימוש במסגרת הפרוייקט.

הנתבעות טוענות כי עבודתה של התובעת הופסקה משום שהתובעת ביצעה את העבודה בעצלתיים, כעולה ממכתבים שנשלחו לתובעת בזמן אמת על ידי גורמי הפיקוח. אמנם, לא היתה כוונה שהצו יהיה לצמיתות, אך לאחר שמונה לתובעת כונס נכסים, ביום 14.10.1997, הוכנס קבלן אחר לשם השלמת העבודות. הפועל היוצא מכך הוא שהתובעת זכאית לתשלום אך ורק בגין העבודות שבוצעו על ידה עד ליום מתן הצו להפסקת העבודה, וברור שאין היא זכאית לתשלום תוספת כלשהי בגין התמשכות הפרוייקט.